בלדי — המסורת המקומית העתיקה, נאמנה לרמב"ם ולגאונים, שהוכרעה בסידור "עץ חיים" של מהרי"ץ (רבי יחיא בן יוסף צאלח, 1713–1805). שאמי — נוסח שהושפע מסידורים ספרדיים שהגיעו לתימן מהמאה ה-18; תימני בהגייה ובקריאת התורה, ספרדי ברוב נוסח התפילה. "דור דעה" (דרדעים) — תנועה שייסד רבי יחיא קאפח בראשית המאה ה-20, הדוגלת בחזרה לפסיקת הרמב"ם ורס"ג. כיום ממשיכים את הדרכים הרב יוסף קאפח זצ"ל (פירוש משנה תורה) והרב יצחק רצאבי שליט"א ("שולחן ערוך המקוצר", ממשיך מסורת מהרי"ץ).
מנהג תימן: מוסיפים מחול על הקודש כ-10 דקות לפני בין השמשות (עדיף 20). בין השמשות — כשיטת הגאונים: משקיעת החמה הגמורה, למשך שלושת רבעי מיל (13.5 דקות), ואז צאת שלושה כוכבים בינוניים ולילה ודאי.
| נושא | מנהג תימן ✓ | עדות אחרות ◆ |
|---|---|---|
| סדר הברכה | מברכים לפני ההדלקה, ככל המצוות ("עובר לעשייתן") | אשכנז ⚠️: מדליקות, מכסות עיניים ומברכות אחר-כך; הרב עובדיה יוסף פסק לספרדים לברך לפני — כמנהג תימן |
| נוסח | "להדליק נר שֶׁלַּשַּׁבָּת" — מילה אחת | אשכנז וספרד ⚠️: "של שבת" בשתי מילים; יש "נר של שבת קודש" |
| מספר נרות | שניים — זכור ושמור; מותר יותר | ◇ משנה ברורה: יש נוהגים שבעה כנגד ימי השבוע או עשרה כנגד הדברות; ילקוט יוסף — מן הדין די באחד |
| בנות רווקות | אינן מדליקות כלל עד הנישואין | ⚠️ חב"ד — בנות מדליקות נר משלהן; ברוב העדות הבנות יוצאות בהדלקת האם |
| כמה נשים בבית | רק עקרת הבית מברכת (ספק ברכות) | ◇ אשכנז (קיצור שו"ע): כל אחת מברכת על נרותיה — "כל שניתוסף אורה יש שמחה יתרה"; ספרד — אחת מברכת |
| מקום הנרות | לא על שולחן האכילה; מול השולחן, כדוגמת המקדש | ⚠️ באשכנז ובספרד רווח על השולחן עצמו או סמוך לו |
| שכחה להדליק | מוסיפה נר לכל ימיה (ובזמננו — די בנר גדול יותר) | ◇ מקור הקנס ברמ"א ובקיצור שו"ע |
מנהג תימן: קבלת שבת מפלג המנחה; האישה נאסרת במלאכה מהדלקתה (אלא בתנאי); הציבור — מ"מזמור שיר ליום השבת".
מנהג תימן: מקדימים ערבית של ליל שבת מבעוד יום (מפלג המנחה) — להרוויח תוספת שבת דאורייתא.
המשותף לכל ישראל: קידוש על יין במקום סעודה, "ויכולו", ברכת הגפן ו"מקדש השבת"; קידושא רבה בבוקר. ◇
גוף דיני המלאכות משותף לכל ישראל; חילוקי הפסיקה נקודתיים (שהייה והטמנה, אמירה לגוי, גדרי מוקצה) — בתימן על דרך הרמב"ם, ובשאר העדות על דרך השולחן ערוך והרמ"א.
| נושא | תימן | עדות אחרות ◆ |
|---|---|---|
| נוסח הברכה | "להדליק נר של חנוכה" (תכלאל, שתילי זיתים, מהרי"ץ) ◇ | ספרד (שו"ע): "להדליק נר חנוכה" בלא "של"; אשכנז: "של חנוכה" ⚠️ |
| זמן ההדלקה | עם שקיעת החמה (וכן הרב קאפח ע"פ הרמב"ם) ◇ | אשכנז: רווח בצאת הכוכבים; ספרד: יש בשקיעה ויש בצאת ⚠️ |
| מספר המדליקים | ⚠️ המנהג המקורי — חנוכייה אחת לבית (כעיקר דין הגמרא והרמב"ם) | ספרד: אחת לבית; אשכנז: מהדרין מן המהדרין — כל בן בית מדליק ⚠️ |
| נושא | תימן | אשכנז ◆ | ספרד ◆ |
|---|---|---|---|
| קטניות | אוכלים | אסורות (חרם הקדמונים) | רוב הקהילות אוכלות (חלקן נמנעות מאורז או בודקות) |
| מצה | רכה, נאפית טרייה | קשה ("קרקר"), רבים מהדרים בשמורה יבשה | קשה בדורות האחרונים; יש שחזרו לרכה |
| יחץ / ביצוע | בוצעים רק לפני "מוציא מצה" | "יחץ" מוקדם — חוצים ומצפינים לאפיקומן | כאשכנז |
| חרוסת | "דוכה" מדוללת ביין/חומץ | סמיכה — תפוחים, אגוזים, יין | תמרים ואגוזים, לרוב סמיכה |
| קידוש הסדר | "תרומה הבדילנו" — פיוט בתוך הקידוש (בלדי) | אין פיוט בקידוש | אין פיוט בקידוש |
| הגדה | עם תרגום/פירוש בערבית-יהודית ("פתרון") | עברית / יידיש בעבר | יש קהילות עם שרח ערבי-יהודי או לאדינו |
מנהג תימן הידוע — נוסח הספירה בארמית ("הָאִידְנָא... יוֹמֵי/שְׁבוּעֵי"), בעוד שאר העדות סופרות בעברית ("היום... ימים לעומר"). אפשר לראות את הנוסח בדף ספירת העומר באתר.
עיקרי הדינים (מגילה, מתנות לאביונים, משלוח מנות, סעודה) משותפים. עשרת בני המן — בנשימה אחת ככל העדות; פיוט "אשר הניא" האשכנזי אינו ממנהג תימן.
תימן: טלית בלי ברכה בשחרית; תפילין רק במנחה — כרמב"ם וכשולחן ערוך (סי' תקנ"ה), וכן במהרי"ץ. ◆ זהו מן המקומות שבהם תימן, ספרד ורוב אשכנז שווים; יש קהילות אשכנז בודדות שנהגו תפילין בבית בשחרית ⚠️.
| נושא | בלדי | שאמי | דרדעים ("דור דעה") |
|---|---|---|---|
| מקור פסיקה עיקרי | רמב"ם | שולחן ערוך + האר"י | רמב"ם ורס"ג בלבד |
| יחס לקבלה | תוספות קבליות מועטות | רכיבים קבליים רבים | התנגדות עקרונית |
| נוסח התפילה | תכלאל "עץ חיים" (מהרי"ץ) | סידור ספרדי מותאם | בלדי מצומצם, ללא תוספות |
| קדושת מוסף | "נקדישך" (כרמב"ם) | "כתר יתנו לך" (כספרד) | "נקדישך" |
| התפשטות | מרכז/צפון תימן, צנעא | דרום תימן, שרעב | צנעא (פלג קטן) |
עד המאה ה-18 התפללה יהדות תימן בנוסח מקומי אחיד (הבלדי, המשקף את נוסח הרמב"ם עם מסורות הגאונים ורס"ג). מאמצע המאה ה-18 התחזקה השפעת הסידורים הספרדיים המודפסים והקבלה — ונוצר השאמי. מהרי"ץ (מארי יחיא בן יוסף צאלח, 1713–1805), ראב"ד צנעא, קיבע את הבלדי בסידורו "עץ חיים". בראשית המאה ה-20 ייסד ר' יחיא קאפח את תנועת "דור דעה" — חזרה לרמב"ם ורס"ג והתנגדות לקבלה — פולמוס שהגיע לחרמות בצנעא (תרע"ד), והרב קוק אף ניהל עמו חליפת מכתבים מכובדת. ⚠️
המתח המרכזי: דרך הרב קאפח (פסיקה רמב"מית וצמצום תוספות) מול דרך הרב רצאבי (שימור מסורת מהרי"ץ), לצד לחץ להיטמעות בנוסח הספרדי הכללי בעקבות עמדת הרב עובדיה יוסף (פולמוס "נר יום טוב"). בתי כנסת תימניים פועלים בכל הארץ, ושימור ההגייה והתרגום נמשך בקהילות.
רוב החילופים נובעים משורש אחד: הבלדי נאמן לרמב"ם, לגאונים ולמנהג תימן הקדום, ונמנע מברכות שנוספו אחרי חתימת התלמוד (ספק ברכה לבטלה) — ומכאן: אין ברכה על נר יו"ט, עקרת בית אחת מברכת, ברכה לפני ההדלקה, זמני הגאונים, "נקדישך" אחיד, קבלת שבת ללא פיוטי המקובלים. אשכנז וספרד קיבלו את הכרעות השולחן ערוך והרמ"א ואת מנהגי המקובלים. נוסח השאמי עומד בתווך — תימני בהגייה ובקריאת התורה, ספרדי ברוב נוסח התפילה.