הפרשת חלה ותרומות ומעשרות

1. מתי בכלל חייבים

שלושה תנאים מצטברים:

1. אחד מחמשת מיני דגן — חיטה, שעורה, כוסמין, שיבולת שועל, שיפון. קמח תירס, קמח תפוחי אדמה, קמח טף וכדומה — פטורים לגמרי.
2. כמות מספקת — ראה טבלת השיעורים.
3. עיסה הדומה ל״לחם״ — נלמד מ״והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה׳״.

השיעור נקבע לפי נפח הקמח ולא לפי משקלו. המשקלים שבטבלה הם אומדן לקמח חיטה לבן סטנדרטי הממלא את מידת הנפח. קמח מלא קל יותר, ולכן מתחייב בשיעור משקל קטן יותר.

2. השיעורים — כאן המחלוקת

הערה טכנית שמופיעה במקורות: יש למדוד קמח רפוי ולא דחוק. כך השיב הקהילות יעקב על הפער בין המודדים, וכן בתוספות במנחות בשם רבינו חיים — שכשמודדים לצורך חלה אין להכביד על הסולת.

3. הברכה והנוסח

ולאחר מכן מרימים את החתיכה ואומרים: ״הֲרֵי זוֹ חַלָּה״. כשמפרישים בלי ברכה — אומרים ״הרי זו חלה״ בלבד.

• אפשר להפריש לאחר ההתפחה.
• הבקשות והתפילות הנהוגות — נאמרות אחרי ההפרשה והברכה.
• שכחת ואפית? אפשר להפריש מהלחם האפוי: מורידים מעט, אומרים ״הרי זו חלה״ על כל העיסה, וזורקים.

4. מקרים שמורידים לבלי־ברכה

גם בכמות המחייבת, יש מצבים שבהם מפרישים בלא ברכה:

• בצק שחלקו מיועד לעוגות וחלקו לחלות
• אותו סוג מאפה אך בטעמים שונים — בצק מתוק ובצק מלוח
• מאפים עם מרכיבים שונים
• בצק שחלקו נאפה ביום אחד וחלקו ביום אחר

להפרשה בברכה צריך: כמות מחייבת, על דעת לאפות ממנה סוג מאפה אחד, בלי לחלק לאנשים אחרים, וכולה נאפית באותו יום.

5. חלוקה, צירוף, ואיסור להתחכם

• עיסה שנילושה מראש כדי לחלקה כבצק בין כמה בתים — פטורה, כי נחשבת כמחולקת. אבל אם נילושה כדי לחלק את המאפה לאחר אפייתו — חייבת.
• שתי עיסות שאין בכל אחת שיעור, ויחד יש — אם נגעו ונדבקו, חייבות.
• אותו דין בעיסה שמתכוונים להקפיא חלק ולאפות חלק, ובאף חלק אין שיעור.
• אסור ללוש בכוונה עיסה קטנה מהשיעור כדי להיפטר מהמצווה. אבל מי שפשוט אינו זקוק לעיסה גדולה — רשאי. ונהגו הנשים להדר ולעשות עיסה כשיעור, בעיקר בערב שבת, כדי לזכות במצווה.
• בכמות המחייבת — אסור לאכול מהעיסה לפני ההפרשה, ואין להקל בזה.

1. ממה בכלל מפרישים

המחלוקת על פירות שיצאו מהארץ: דעת החזון איש (דמאי ט״ו ס״ק ד׳) שפירות שנגמרה מלאכתם בארץ חייבים גם אם יצאו לחו״ל. ודעת הגר״ע יוסף (יביע אומר ח״י יו״ד סי׳ מ״ו) להקל, שאם נגמרה מלאכתם על דעת להוציאם — פטורים. הדבר מעשי מאוד: באירופה מצוי פרי הדר מישראל, ובארה״ב אבוקדו. בספק — מפרישים בלי ברכה.

2. איזו שנה עכשיו — וזה משנה

לאיזו שנה שייך הפרי

• ירקות — נקבע לפי מועד הקטיף.
• פירות אילן — ט״ו בשבט הוא החיץ בין שנות המעשר, והזמן הקובע הוא ליל ט״ו בשבט עם שקיעת החמה.
• אין תורמין משנה על חברתה — ״אין תורמין מפירות שנה זו על פירות שנה שעברה, ולא מפירות שנה שעברה על פירות שנה זו, ואם תרם אינה תרומה, שנאמר שנה שנה״ (שו״ע יו״ד של״א, נ״ז). ואפילו ליקט ירק לפני שקיעה בערב ראש השנה וליקט שוב אחריה — אין תורמין מזה על זה, שזה חדש וזה ישן.
• שנת שמיטה — אין הפרשת תרומות ומעשרות, שהיבול הפקר. אבל יש דיני קדושת שביעית וספיחין, וזה נושא אחר לגמרי.
• נטע רבעי — פירות שנה רביעית פטורים מתרו״מ אך חייבים בפדיון על מטבע, בברכה מיוחדת.

3. ההכנה המעשית

1. ייחד מטבע. מטבע של 10 ₪ מכיל כ־100 פרוטות, ומטבע של 5 ₪ כ־50. כשהמטבע ״מתמלא״, מחללים אותו על פרי בשווה פרוטה שיושמד בכבוד, וחוזרים להשתמש בו.
2. עקוב אחרי השימושים. טיפ מעשי שמופיע במקורות: הדבק את המטבע על פתק ותלה במטבח, וסמן V בכל הפרשה — ופעמיים V אם מדובר בפירות.
3. קח קצת יותר מ־1% מכלל הפירות והפרד לצד. זה מה שישמש לתרומה גדולה ולתרומת מעשר.
4. אפשר גם לחלל על מאכל בשווה פרוטה במקום מטבע.

הכיוונים — כאן מתבלבלים

הנוסח מייחד לכל מתנה מקום פיזי ביחס לפירות. אלה הכיוונים לפי נוסח חב״ד וכושרות:

בנוסח של פניני הלכה משתמשים ב״צד ימין״ ו״צד שמאל״ במקום צפון ודרום. שני הנוסחים תקפים — אל תערבב ביניהם באמצע. ובכל מקום מוסיפים ״כל מין על מינו״.

4. הברכות

רק בטבל ודאי — פירות שברור שלא עושרו, כגון מגידול פרטי. בספק, מפרישים בלי ברכה.

ובשנת מעשר שני, לפני קטע החילול, מברכים בנוסף:

ולפדיון נטע רבעי — ״...וְצִוָּנוּ עַל פִּדְיוֹן רְבָעִי״.

5. נוסח ההפרשה

לאחר שהפרדת קצת יותר מאחוז:

ולבסוף: את מה שהפרדת עוטפים בשקית ומשליכים לפח. שאר הפירות והירקות מותרים באכילה.

6. טעויות שקורות בפועל

מבית המדרש להלכה בהתיישבות, מניסיון מעשי:

• לקיחת פחות מ־1% — מטעות בחישוב הכמות או בכמות שנלקחה. צריך לוודא כמה יש מכל מין, ולשקול יותר מאחד ממאה ולא פחות.
• הפרשה מפירות רקובים. כיום לוקחים לתרומה דווקא מהפירות הגרועים, שהרי הם נאבדים — אבל בתנאי שהם ראויים למאכל. פרי שאינו ראוי כלל אינו חייב בתרו״מ, ונמצא שהפריש מן הפטור על החיוב.
• התרומה שהופרשה התערבבה בבצק אחר, או טעות בכמויות — אם עדיין לא אכל, אפשר להישאל על ההפרשה כדרך שמתירים נדר.