אשכנז (רמ״א) · ספרד (מרן) · תימן (רמב״ם, בלדי ושאמי)
קראו לפני שאתם מסתמכים. הקובץ הזה נערך בסיוע בינה מלאכותית על בסיס מקורות מקוונים, ואינו פסק הלכה. כל שורת השוואה נושאת סימון גלוי אם אומתה, וכל פרט שלא אותר לו מקור מפורש מסומן ונאמר בו במפורש שהוא טעון בירור — בעיקר בפרטי מנהגי תימן, שהתיעוד המקוון שלהם דל.
מתוך 84 שורות ההשוואה: 34 אומתו, 49 טעונות אימות, 1 תוקנו על ידינו מול תוכן מאומת שבאתר. לפסיקה למעשה יש לפנות לרב מוסמך הבקי במנהג העדה.
כדי להבין את ההבדלים בין המנהגים, צריך להכיר קודם את מקורות הפסיקה של כל עדה. רוב ההבדלים אינם מחלוקת על עצם החיוב, אלא על פרטי קיומו — ומקורם בכך שכל עדה הולכת אחרי פוסק אחר.
ההבדל בין בלדי לשאמי מתבטא בעיקר בנוסח התפילה ובחלק מן המנהגים; בהלכות מעשיות רבות שני הזרמים נוהגים באופן דומה. בתוך כל עדה יש גם חילוקי מנהגים בין קהילות, ולכן הטבלאות משקפות את המנהג הרווח ולא את מנהג כל קהילה.
מקורות הפסיקה, עשה ולא תעשה, הדלקת נרות, קבלת שבת, קידוש וסעודות, מלאכות, הבדלה.
בעיקרי הדינים אין מחלוקת בין העדות. אלו המצוות והאיסורים המשותפים לכל ישראל, וההבדלים הם בפרטי הקיום בלבד.
נקודת הבדל עקרונית: בהגדרת חלק מן המלאכות יש הבדלים בין הרמב״ם, שלפיו נוהגים בני תימן, לבין השולחן ערוך והרמ״א — למשל בגדרי מכה בפטיש, בורר וטוחן — והדבר משפיע על פרטי דינים.
| הנושא | אשכנז · רמ״א | ספרד · מרן | תימן · בלדי ושאמי | |
|---|---|---|---|---|
| ברכת ההדלקה — לפני או אחרי | המנהג הרווח: מדליקה תחילה, מכסה עיניה ומברכת אחר כך, כדי שלא לקבל שבת בברכה לפני ההדלקה (רמ״א רסג, ה). | מברכת ואחר כך מדליקה — ״עובר לעשייתן״. כך פסק הרב עובדיה, והורה שאף מי שנהגה אחרת תשנה מנהגה (חזון עובדיה שבת א). | מברכים לפני ההדלקה, כדעת הרמב״ם שאין קבלת שבת תלויה בהדלקה. כך המנהג הקדום בתימן, בבלדי ובשאמי. | ✓ |
| קבלת שבת בהדלקה | האשה מקבלת שבת בהדלקתה, אלא אם התנתה, ולכן אסורה במלאכה מיד. | אין קבלת שבת בהדלקה; קבלת שבת בכניסת השבת או בקבלה מפורשת. | כדעת הרמב״ם — אין קבלת שבת תלויה בהדלקה אלא בשקיעה או בקבלה מפורשת. | ✓ |
| מספר הנרות | הרווח: שני נרות לפחות, כנגד ״זכור״ ו״שמור״; יש מוסיפות כמניין בני הבית. | שני נרות כנגד זכור ושמור; מעיקר הדין די בנר אחד. | המנהג התימני הקדום: נר אחד, כעיקר הדין. כיום רבות מדליקות שניים. | ⚠ |
| כמה מברכות בבית אחד | כל אשה מברכת לעצמה אף כשכמה מדליקות (רמ״א). | רק אחת מברכת והשאר עונות אמן, או שכל אחת תדליק בחדר אחר בברכה. | לא עלה בידינו לקבוע את המנהג הרווח — יש לברר אצל רב מבני העדה. | ⚠ |
| תוספת שבת | נהוג להדליק כ־18 עד 40 דקות לפני השקיעה, לפי המקום, ומקפידים על תוספת שבת. | מקובל להדליק כ־20 עד 30 דקות לפני השקיעה ולקבל תוספת שבת. | ההולכים בשיטת הרמב״ם נהגו שאין חיוב תוספת שבת מן הדין, אך למעשה מדליקים לפני השקיעה ככל ישראל. | ⚠ |
| הנושא | אשכנז · רמ״א | ספרד · מרן | תימן · בלדי ושאמי | |
|---|---|---|---|---|
| סדר קבלת שבת | שישה מזמורים (צה–צט, כט), ״לכה דודי״, ״מזמור שיר ליום השבת״, ובחלק מן הקהילות ״במה מדליקין״. | ״לכו נרננה״ או מזמורים כמנהג הקהילה, ״לכה דודי״, ״מזמור שיר ליום השבת״; רבים אומרים ״במה מדליקין״. | מנחה, ״מזמור לדוד הבו לה׳״, ״לכה דודי״. בבלדי אין אומרים ״במה מדליקין״. | ⚠ |
| ברכת ״מעין שבע״ | החזן אומרה בכל בית כנסת קבוע; נאמרת בציבור בלבד. | נאמרת בכל בית כנסת; לדעת השו״ע השומע מן החזן יוצא בה ידי תפילת ערבית בדיעבד. | נאמרת גם במנהג תימן. פרטי המנהג בבלדי — יש לאמת. | ⚠ |
| קידוש בבית הכנסת | ברוב הקהילות בארץ אין מקדשים; בחו״ל יש שנהגו לקדש. | בארץ ישראל אין מקדשים, שאין אורחים האוכלים שם. | אין מקדשים בבית הכנסת, ומשתדלים לסיים את התפילה מבעוד יום. | ⚠ |
| נוסח התפילה | נוסח אשכנז: ״שלום רב״ בערבית, וסדר הקדיש בנוסח אשכנז. | נוסח עדות המזרח: ״שים שלום״ בכל התפילות, ותוספות פסוקים לפני ערבית. | בלדי: נוסח התכלאל הקדום — ״וימלוך מלכותיה״ בקדיש, וקריאת שמע בקול אחד על ידי כל הציבור. שאמי: קרוב לנוסח הספרדי. | ✓ |
| הנושא | אשכנז · רמ״א | ספרד · מרן | תימן · בלדי ושאמי | |
|---|---|---|---|---|
| נטילת ידיים — לפני או אחרי הקידוש | נוטלים אחרי הקידוש, שלא יהיה הקידוש הפסק בין נטילה להמוציא. | לכתחילה מקדש ואחר כך נוטל; ויש מבני ספרד שנהגו ליטול לפני הקידוש. | כדעת הרמב״ם: מי שנטל ידיו קודם הקידוש — מקדש על הפת. המנהג הקדום: נוטלים לפני הקידוש, והמקדש מברך המוציא מיד. | ⚠ |
| עמידה או ישיבה | הרווח: עומדים לפחות ב״ויכולו״; ויש העומדים בכל הקידוש ויש היושבים. | הרווח: יושבים, וכן דעת הרב עובדיה; ״ויכולו״ יש האומרים בעמידה. | יושבים. נוסח הקידוש כנוסח הרמב״ם, בלא תוספות מאוחרות. | ⚠ |
| שתיית היין על ידי המסובים | המקדש שותה רוב רביעית, ונהוג לחלק לכל המסובים. | המקדש שותה רוב רביעית; טעימת המסובים מצווה מן המובחר ואינה מעכבת. | כל המסובים טועמים מכוס הקידוש. | ⚠ |
| לחם משנה | שתי ככרות שלמות; נהוג לבצוע את התחתונה בליל שבת ברוב הקהילות. | שתי ככרות; על פי הקבלה יש המניחים שתים עשרה ככרות קטנות. | שתי ככרות. בתימן נהגו לאפות פת טרייה לכבוד שבת; לחוח וקובאנה הם ממאכלי השבת המסורתיים. | ⚠ |
| סעודה שלישית | חובה בפת לכתחילה; זמנה מחצות היום, ונהוג לקיימה סמוך לשקיעה עם זמירות. | חובה בפת לכתחילה; זמנה מחצות היום ואילך. | נקראת ״סעודת יעקב״ או ״קיום״ — נערכת אחרי מנחה של שבת, ומלווה בדברי תורה. | ⚠ |
| קידושא רבא | בורא פרי הגפן, ונהוג להקדים פסוקים (״ושמרו״, ״זכור״). | מקדימים פסוקים ומברכים בורא פרי הגפן. | כנוסח הרמב״ם: מברך בורא פרי הגפן בלבד ושותה, ואחר כך נוטל ידיו וסועד. | ✓ |
| הנושא | אשכנז · רמ״א | ספרד · מרן | תימן · בלדי ושאמי | |
|---|---|---|---|---|
| צאת השבת | ממתינים לצאת הכוכבים — בארץ נהוג בין כ־25 ל־40 דקות אחרי השקיעה; מחמירים כרבנו תם ממתינים 72 דקות. | צאת הכוכבים כמנהג המקום; יש המחמירים כרבנו תם, ורבים אינם מחמירים. | ההולכים בשיטת הרמב״ם נוהגים על פי צאת הכוכבים כפשוטו. הזמנים — יש לאמת בלוחות העדה. | ⚠ |
| סדר ההבדלה | יין, בשמים, נר, המבדיל (יבנ״ה); נהוג לשפוך מעט ולכבות בו את הנר. | סדר זהה, ולפניו פסוקי ״ראשון לציון״ / ״כוס ישועות אשא״. | סדר הברכות זהה (רמב״ם שבת כט); נוסח הפתיחה והפסוקים כמסורת תימן. | ✓ |
| מלאכה לפני הבדלה | אין עושים מלאכה עד שיבדיל, ולפחות יאמר ״ברוך המבדיל בין קודש לחול״. | כנ״ל — האיסור מוסכם. | כנ״ל; ברמב״ם מבואר שהשבת יוצאת מאליה בצאת היום, והאיסור קודם הבדלה הוא מתקנת חכמים. | ✓ |
מלאכת בישול: שהייה, החזרה, חימום והטמנה; ונוסחי הקידוש וההבדלה על פי הרמב״ם והעדות.
| הנושא | אשכנז · רמ״א | ספרד · מרן | תימן · בלדי ושאמי | |
|---|---|---|---|---|
| תבשיל יבש שנתבשל כל צורכו | אין בישול אחר בישול ביבש — מותר לחממו על פלטה אף שנצטנן לגמרי. | כדעת הרמ״א — מותר. מוסכם למעשה. | מותר על פי גדרי הרמב״ם. מוסכם. | ✓ |
| תבשיל לח שנצטנן | הרמ״א מיקל: כל זמן שלא נצטנן לגמרי ונשארה בו חמימות — מותר לחממו. | מרן מחמיר: יש בישול אחר בישול בלח. משירד החום מיד סולדת — אסור. | מחמירים כפשט הרמב״ם שיש בישול בלח שנצטנן. פרטי הגדרים אצל פוסקי תימן בימינו — יש לאמת. | ⚠ |
| רוטב מועט בתבשיל יבש | הולכים אחר הרוב — תבשיל שרובו יבש מותר לחממו. | הולכים אחר הרוב; רוטב סמיך שנופל בחתיכות דינו כיבש. | לא אותר פסק תימני מיוחד בפרט זה; מסתבר כפוסקי ספרד, ויש לברר. | ⚠ |
| הנושא | אשכנז · רמ״א | ספרד · מרן | תימן · בלדי ושאמי | |
|---|---|---|---|---|
| על אש גלויה שאינה גרופה | די שהגיע לשיעור מאכל בן דרוסאי — ולמנהגם שליש בישול — מבעוד יום. | צריך שיהיה מבושל כל צורכו ומצטמק ורע לו; המקילים כשליש בישול בשעת הצורך יש להם על מה לסמוך. | הרמב״ם אוסר להשהות תבשיל שלא בשל כל צורכו על כירה שאינה גרופה וקטומה. ההולכים בשיטתו מחמירים. | ✓ |
| על פלטה של שבת או אש מכוסה | פלטה ופח כיסוי דינם ככירה גרופה וקטומה — מותר להשהות עליהם כל תבשיל מערב שבת. | כנ״ל, ובלבד שלא יגביה את האש אחרי הנחת הפח. | עקרון הגרופה והקטומה מקורו ברמב״ם, ומסתבר שהדין שווה; המנהג המעשי — יש לאמת. | ⚠ |
תנאי ההחזרה המקובלים: מקור החום גרוף וקטום, התבשיל מבושל כל צורכו, עודו בידו ולא הניחו על הקרקע, ודעתו הייתה להחזירו.
| הנושא | אשכנז · רמ״א | ספרד · מרן | תימן · בלדי ושאמי | |
|---|---|---|---|---|
| חום התבשיל הנדרש | די שלא נצטנן לגמרי — כל שיש בו חמימות מותר להחזירו. | בלח — צריך שעדיין יהיה חם בשיעור יד סולדת; ביבש מותר גם בצונן. | לפי החומרה בלח — נדרש שלא ירד מיד סולדת. הפרטים — יש לאמת. | ⚠ |
| הנחה לכתחילה על פלטה בשבת | אסור להניח לכתחילה; מתירים על ידי הפסק כלי הפוך או הנחה סמוך לפלטה. | הרב עובדיה מתיר להניח תבשיל מבושל ואף שרובו רוטב (יביע אומר ח״י סי׳ כו); ויש מפוסקי ספרד האוסרים ברוטב. | מסתבר שההולכים ברמב״ם מחמירים, ולא אותר פסק מפורש — יש לברר. | ⚠ |
| הגסה בסיר שעל האש | נמנעים מהגסה בסיר שעל מקור החום; משהוסר — בתבשיל מבושל כל צורכו מותר. | מחמירים לכתחילה שלא להגיס כל זמן שהסיר על הפלטה. | לא אותר פסק תימני מפורש בפרט זה — יש לברר. | ⚠ |
| הוספת מים לחמין שהצטמק | אסור להוסיף מים קרים; מותר לערות מים חמים ממיחם שעל הפלטה. | כנ״ל — רק מים חמים מכלי ראשון שעל האש. | כנ״ל מסברה; יש לאמת. | ⚠ |
| הנושא | אשכנז · רמ״א | ספרד · מרן | תימן · בלדי ושאמי | |
|---|---|---|---|---|
| עטיפת סיר במגבות מערב שבת, בדבר שאינו מוסיף הבל | הרמ״א אוסר רק כשהסיר עטוף כולו; עטיפה חלקית מותרת. | מרן מחמיר אף בעטיפה חלקית — הטמנה במקצת שמה הטמנה. | ברמב״ם (שבת ד) גדרי ההטמנה מקבילים לשיטת מרן; לפרטי המנהג יש לברר. | ⚠ |
| הטמנה בדבר המוסיף הבל | אסורה אף מערב שבת — מוסכם. | אסורה אף מערב שבת — מוסכם. | אסורה — מוסכם (רמב״ם שם). | ✓ |
לשון הרמב״ם בהלכות שבת כט משמשת יסוד לנוסח התימני, והיא קצרה מן המקובל בשאר העדות.
| הנושא | אשכנז · רמ״א | ספרד · מרן | תימן · בלדי ושאמי | |
|---|---|---|---|---|
| פתיחת הקידוש | ״ויכולו״; יש המקדימים ״יום השישי״ ויש הפותחים בלחש. | ״יום השישי, ויכולו השמים והארץ…״ — הפתיחה הרווחת בסידורי עדות המזרח. | ״ויכולו״ כמנהג הפשוט שהביא הרמב״ם. פרטי הפתיחה בתכלאל — יש לאמת. | ⚠ |
| גוף ברכת הקידוש | הנוסח המלא; בחלק מסידורי אשכנז המילים ״כי הוא יום״ מסומנות כתוספת ש״יש אומרים״. | הנוסח המלא, כולל ״כי הוא יום תחילה למקראי קודש״ ו״כי בנו בחרת״. | נוסח הרמב״ם — בלא ״כי הוא יום״; כולל ״כי בנו בחרת ואותנו קידשת מכל העמים״. | ✓ |
| קידוש היום בשחרית | פסוקים (״ושמרו״, ״זכור״) וברכת הגפן. | פסוקים וברכת הגפן; יש המוסיפים ״אם תשיב משבת רגלך״. | כרמב״ם: ברכת הגפן בלבד, בלא פסוקים. יש הנוהגים כיום להוסיף — יש לאמת את הרווח. | ⚠ |
| יין מבושל | מקדשים לכתחילה גם על יין מבושל ומפוסטר — המנהג הרווח להקל. | מרן הביא שתי דעות; הרווח להקל, ויש המהדרים ביין שאינו מבושל. | לפי הדעה שהביא הרמב״ם אין מקדשים על יין מבושל או שנתערב בו דבש; ההולכים בשיטתו מהדרים ביין טבעי. | ✓ |
| עד מתי אפשר להבדיל | לא הבדיל במוצאי שבת — יש אומרים שמבדיל עד יום שלישי, בלא בשמים ונר. | מבדיל והולך עד סוף יום שלישי — כפסק מרן. | הרמב״ם: מבדיל והולך עד סוף יום רביעי; ועל האור מברכים רק במוצאי שבת עצמו. | ✓ |
יסודות יום טוב, ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות, פסח, חנוכה ופורים.
| הנושא | אשכנז · רמ״א | ספרד · מרן | תימן · בלדי ושאמי | |
|---|---|---|---|---|
| סימני הליל | תפוח בדבש — פיתוח אשכנזי; יש המוסיפים ראש, רימון וגזר. | ״סדר סימנים״ מלא עם ״יהי רצון״ לכל מין: תמר, רוביא, כרתי, סלקא, קרא, רימון, ראש. | עיקר הסימנים מן הגמרא. פרטי המנהג התימני המדויק — יש לאמת. | ⚠ |
| כפרות בערב יום כיפור | מנהג רווח — בתרנגול או בכסף. | מרן הסתייג מן המנהג, אך על פי האר״י רבים נוהגים בו. | אין מנהג כפרות אצל יהודי תימן. | ✓ |
| תשליך | נוהגים ללכת למקור מים אחר מנחה של יום א׳. | נוהגים ברוב הקהילות, על פי האר״י. | במסורת בלדי הקדומה לא נהגו בתשליך; מקובל בשם הרב קאפח — יש לאמת. | ⚠ |
| השופר | שופר איל מקורזל קצר; תרועה מהירה. | שופר איל; מנהגי תרועה מעט שונים בין קהילות. | שופר ארוך ומפותל — מנהג מפורסם של יהודי תימן; הגיית התקיעות והשברים במסורת ייחודית. | ✓ |
חמשת העינויים ותוספת מחול על הקודש — דין משותף לכל העדות.
| הנושא | אשכנז · רמ״א | ספרד · מרן | תימן · בלדי ושאמי | |
|---|---|---|---|---|
| הסעודה המפסקת | סעודה חגיגית; נמנעים ממאכלים מעוררי צמא. | סעודה בשרית או קלה כמנהג הקהילה. | יש האוכלים אותה בשני חלקים: תחילה עם ״סַמְן״ ואחר כך מרק ובשר. | ⚠ |
| פתיחת תפילת הליל | ״כל נדרי״ בנעימה המסורתית, שלוש פעמים, לפני השקיעה. | ״לך אלי תשוקתי״ ואחריו ״כל נדרי״. | פותחים ב״לך אלי תשוקתי״ ואחריו בקשת רב האי גאון ״שמע קולי״; לפני ״כל נדרי״ מוציאים את ספר התורה ואומרים ״יראים שלחוני״. | ⚠ |
| נשיאת כפיים | בחו״ל רק במוסף של החגים; בארץ ישראל בכל יום, וביום כיפור גם בנעילה. | בארץ ישראל בכל תפילות היום כולל נעילה. | בכל יום כמנהג ארץ ישראל, וביום כיפור בכל התפילות. מסורת הגייה ייחודית. | ✓ |
| הנושא | אשכנז · רמ״א | ספרד · מרן | תימן · בלדי ושאמי | |
|---|---|---|---|---|
| מספר ההדסים | שלושה הדסים ושתי ערבות. | שלושה הדסים; יש מהדרים על פי הקבלה להוסיף. | על פי הרמב״ם מותר להוסיף בהדס כמה שירצה; יש הנוהגים בהרבה הדסים לנוי. | ✓ |
| סדר הנענועים | דרום, צפון, מזרח, מעלה, מטה, מערב — סדר הרמ״א. | על פי האר״י, בסיבוב שונה; יש קהילות בסדר אחר. | כמנהג התכלאל על פי הרמב״ם: מוליך ומביא, מעלה ומוריד — בלא סדר הכיוונים הקבלי. יש לאמת. | ⚠ |
| אתרוג | מהדרים באתרוגים ממסורות מוחזקות. | אתרוגי מסורת ספרדיים; מהדרים בפיטם ובניקיון. | האתרוג התימני — גדול, בעל מסורת שאינה מורכבת מדורי דורות. | ✓ |
| הנושא | אשכנז · רמ״א | ספרד · מרן | תימן · בלדי ושאמי | |
|---|---|---|---|---|
| קטניות | אסורות באכילה ממנהג קדום; בשעת הדחק יש קולות. | מותרות אחרי בדיקה; יש קהילות שהחמירו באורז. | מותרות. יהודי תימן אוכלים קטניות ואורז בפסח. | ✓ |
| מצה שרויה | חסידים רבים נמנעים; ליטאים ורוב אשכנז מקילים. | אין מנהג איסור — מותר. | אין מנהג איסור. מסורת תימן היא מצה רכה הנאפית טרייה. | ✓ |
| אפיית המצות | מצות קשות שנאפו מראש; מהדרין במצה שמורה עבודת יד. | מצות קשות; יש קהילות ספרדיות שנהגו במצה רכה בעבר. | מצה רכה, נאפית סמוך לסעודה — כפשטות ״לחם עוני״. בארץ יש הממשיכים ויש שעברו למצות קשות. | ✓ |
| קערת הסדר | קערה מסודרת עם זרוע, ביצה, מרור, חרוסת, כרפס, חזרת. | קערה כסדר האר״י; מנהגים שונים בסידור. | אין ״קערת פסח״ כלל — הירקות פרוסים סביב השולחן, והמצות, החרוסת (״דוכה״), הצלי והביצים מונחים לפני המסובים. | ✓ |
| נטילת ״ורחץ״ | נוטלים בלא ברכה, ברוב הקהילות רק עורך הסדר. | נוטלים בלא ברכה. | כשיטת הרמב״ם — מברכים ״על נטילת ידיים״ גם בנטילה זו. | ✓ |
| קריאת ההגדה | עורך הסדר קורא והמסובים משתתפים; ״אחד מי יודע״ ו״חד גדיא״ בסיום. | קוראים יחד או לחלופין; פיוטים כמנהג העדה. | כל המסובים קוראים יחד בקול רם בנעימה; אחרי ״מה נשתנה״ אומרים ״מַא כְּבַּר״ — תמצית ההגדה בערבית תימנית; בסוף קוראים שיר השירים, בלא ״חד גדיא״. | ✓ |
| אפיקומן ומנהגי ילדים | מנהג ״גניבת״ האפיקומן; כוס של אליהו ופתיחת הדלת. | ברוב קהילות ספרד אין מנהג גניבת אפיקומן. | אין מנהג גניבת אפיקומן; לעורר את הילדים מסירים ומחזירים את מפת השולחן. מנהג ״כוס של אליהו״ — יש לאמת. | ⚠ |
| הנושא | אשכנז · רמ״א | ספרד · מרן | תימן · בלדי ושאמי | |
|---|---|---|---|---|
| זמן הדלקת נר חנוכה | הרווח: בצאת הכוכבים; ויש מדליקים בשקיעה כהגר״א. | כרבע שעה אחר השקיעה או בצאת הכוכבים, כמנהג הקהילה. | עם שקיעת החמה עד אחר צאת הכוכבים — כפסק הרב קאפח על פי הרמב״ם. | ⚠ |
| מספר המדליקים בבית | מהדרין מן המהדרין: כל אחד מבני הבית מדליק. | חנוכייה אחת לכל בני הבית, כפסק מרן. | כרמב״ם: בעל הבית מדליק נרות כמניין בני הבית בחנוכייה אחת, ומוסיף נר בכל לילה. יש לאמת את הרווח כיום. | ⚠ |
| הלל בחנוכה | הלל שלם בברכה בכל שמונת הימים. | מוסכם. | מוסכם — גומרים את ההלל בברכה תחילה וסוף. | ✓ |
| תשעה באב במוצאי שבת | מבדילים על הכוס רק במוצאי הצום; בורא מאורי האש במוצאי שבת. | כנ״ל. | הבדלה ב״חונן הדעת״ בתפילה; מברכים על הנר לפני קריאת איכה ואין מברכים על הבשמים; מונים את שנות החורבן בקול. | ⚠ |
ציצית ותפילין, תפילות היום, ברכות הנהנין וברכת המזון, בשר וחלב ומאכלים.
הרבה מן ההבדלים בשער זה נובעים מכלל אחד של הרמב״ם (ברכות יא, טז): כל דבר שהוא מנהג — אין מברכים עליו. מרן קיבל את הכלל ברוב המקומות, ובני תימן ההולכים אחר הרמב״ם מקפידים בו; ואילו חכמי אשכנז סברו שעל מנהג חשוב מברכים. מכאן נולדו הבדלים רבים.
| הנושא | אשכנז · רמ״א | ספרד · מרן | תימן · בלדי ושאמי | |
|---|---|---|---|---|
| ברכה על תפילין של ראש | שתי ברכות: ״להניח תפילין״ על של יד, ו״על מצוות תפילין״ על של ראש — בלחש. | ברכה אחת בלבד הפוטרת את שתיהן, כדעת הרמב״ם ומרן. | ברכה אחת כדעת הרמב״ם — בבלדי ובשאמי כאחד. | ✓ |
| כתב הסת״ם | כתב אשכנזי; חסידים — כתב האר״י. | כתב ספרדי (״וועליש״). | כתב תימני ייחודי, קרוב למסורת התאג׳. | ✓ |
| קשירת הציצית | ארבעה קשרים כפולים וכריכות (7, 8, 11, 13). | כמנהג אשכנז ביסודו; יש הנוהגים כריכות על פי הקבלה. | על פי הרמב״ם בחוליות — שלוש כריכות בכל חוליה, בין 7 ל־13 חוליות. מנהג מובהק של תימן. | ✓ |
| טלית לרווקים | ברוב קהילות אשכנז רווקים אינם מתעטפים בטלית גדול עד הנישואין. | מתעטפים מגיל בר מצווה. | מתעטפים מגיל צעיר; הטלית התימנית בעלת עיטור ייחודי. | ✓ |
| הנושא | אשכנז · רמ״א | ספרד · מרן | תימן · בלדי ושאמי | |
|---|---|---|---|---|
| הלל בראש חודש | קוראים בדילוג ומברכים — ואפילו יחיד מברך. | קוראים בדילוג בלא ברכה כלל; ומנהג רוב צפון אפריקה — החזן מברך ומוציא את הציבור. | בלא ברכה — כרמב״ם: ״קריאת ההלל בראשי חודשים מנהג ואינה מצווה… ואין מברכים על המנהג״. | ✓ |
| ברכת כהנים | בארץ ישראל בכל יום; בחו״ל מנהג אשכנז רק במוסף של ימים טובים. | בארץ ישראל ובחלק מקהילות חו״ל — בכל יום. | בכל יום, כמנהג ארץ ישראל; מסורת הגייה ונעימה ייחודית. | ✓ |
| נוסח הקדיש | נוסח אשכנז; ״לעילא״ כל השנה, ו״לעילא לעילא״ בעשרת ימי תשובה. | ״לעילא״ כל השנה, ו״לעילא לעילא״ בעשרת ימי תשובה. | בלדי: ״לעילא לעילא״ כל השנה. שאמי: ״לעילא״ כל השנה, וכשאר הנוסחים ״לעילא לעילא״ בעשרת ימי תשובה. בסליחות אומרים ״לעילא לעילא״. המקור אמר ״תימן — לעילא לעילא בכל ימות השנה״, בלא הבחנה בין בלדי לשאמי. זו הכללה שגויה: בדפי האתר ״לעילא לעילא״ מופיע בבלדי ובסליחות בלבד, ובשאמי כשאר הנוסחים. | ✎ |
| וידוי ונפילת אפיים | וידוי ״אשמנו״ אינו נאמר בימות החול ברוב קהילות אשכנז; תחנון בנפילת אפיים. | וידוי וי״ג מידות בכל יום לפני נפילת אפיים. | בנוסח הבלדי הקדום אין אומרים את פירוט הווידוי היומי — הנוסח קצר, ונפילת אפיים כתקנת חז״ל. | ⚠ |
📕 ההלכות באתר בנושא ברכת המזון ←
| הנושא | אשכנז · רמ״א | ספרד · מרן | תימן · בלדי ושאמי | |
|---|---|---|---|---|
| נטילת ידיים לדבר שטיבולו במשקה | רבים מקילים שלא ליטול. | נוטלים בלא ברכה, כפסק מרן. | נוטלים — כפסק הרמב״ם. יש הנוטלים בברכה כדעתו; המנהג הרווח — יש לאמת. | ⚠ |
| ברכת המזון — נוסח | נוסח אשכנז; ״הרחמן״ מרובים; בזימון ״נברך שאכלנו משלו״. | נוסח עדות המזרח; מקדימים ״למנצח״ ו״אברכה את ה׳״. | נוסח בלדי קדום וקצר יותר, על פי הרמב״ם והתכלאל. | ✓ |
| מים אחרונים | רבים מקילים בזמן הזה, אך המנהג הרווח בבני תורה ליטול. | מקפידים כחובה, כפסק מרן והמקובלים. | מקפידים כפסק הרמב״ם שמים אחרונים חובה. | ✓ |
| עוגה עם קרם או גלידה בגביע | שתי ברכות: מזונות על הבצק ושהכל על הקרם. | ברכה אחת לפי העיקר — תערובת שאינה אפויה יחד אינה מצריכה שתיים. | לא אותר פסק תימני מפורש בשאלה מודרנית זו; מסתבר כפי כללי הרמב״ם בעיקר וטפל — יש לברר. | ⚠ |
| הנושא | אשכנז · רמ״א | ספרד · מרן | תימן · בלדי ושאמי | |
|---|---|---|---|---|
| המתנה בין בשר לחלב | שש שעות הוא הרווח כיום; ויש קהילות שנהגו שלוש (גרמניה) או שעה (הולנד), על פי עדות הרמ״א שהמנהג הקדום היה שעה. | שש שעות כחובה גמורה, כפסק מרן על פי הרמב״ם. הרב עובדיה היקל בשעת הצורך בחמש וחצי. | שש שעות, ולא חילקו בין בשר בהמה לבשר עוף — כך העידו זקני העדה. | ✓ |
| בשר ״חלק״ | סומכים על שיטת הרמ״א המכשירה בדיקת סירכות במשמוש וקילוף — בשר כשר רגיל. | חובה ״חלק בית יוסף״ בלבד, כפסק מרן שהחמיר. | שחיטת תימן מוקפדת על פי הרמב״ם, והמנהג להקפיד על ריאה נקייה. פרטי המנהג כיום — יש לאמת. | ⚠ |
| חלב נוכרי | בחו״ל רבים סומכים על היתר הפיקוח הממשלתי; בארץ מקפידים על חלב ישראל. | מקפידים על חלב ישראל; באבקת חלב יש מקילים. | בתימן חלבו בעצמם; כיום מקפידים על חלב ישראל. פרטים לפי הקהילה. | ⚠ |
| פת ובישולי גויים | מקילים בפת פלטר במקום שאין פת ישראל. | מרן החמיר יותר בבישולי גויים; בפת פלטר יש מתירים בשעת הדחק. | כפסקי הרמב״ם בהלכות מאכלות אסורות; בתימן בישלו ואפו בבית. ההכרעה בימינו — יש לאמת. | ⚠ |
ברית מילה וקריאת שם, חינוך ובר מצווה, אירוסין ונישואין, אבלות.
גוף המצווה — מילה ביום השמיני, אף בשבת, בברכות ״על המילה״ ו״להכניסו בבריתו של אברהם אבינו״ — משותף לכל העדות. ההבדלים במנהגי הליווי.
| הנושא | אשכנז · רמ״א | ספרד · מרן | תימן · בלדי ושאמי | |
|---|---|---|---|---|
| הלילה שלפני הברית | ״וואכנאכט״ — ליל שימורים: לימוד וקריאת שמע ליד התינוק. | ״ברית יצחק״ — ליל לימוד זוהר ותיקון בבית התינוק. | ליל שמירה ולימוד כמסורת העדה; הפרטים — יש לאמת. | ⚠ |
| מקום הברית | הרווח מדורות — בבית הכנסת, וכיום גם באולמות. | מקצת קהילות בבית הכנסת, והרבה קהילות נהגו בבית התינוק. | בבית התינוק. | ⚠ |
| קריאת שם על שם סב חי | רוב בני אשכנז אינם קוראים על שם סב בעודו בחיים. | המנהג הפשוט לקרוא על שם הסב גם בחייו, וזה כבוד גדול. | כמנהג עדות המזרח — קוראים על שם הסב בחייו. סדר הקדימויות — יש לאמת. | ⚠ |
| הנושא | אשכנז · רמ״א | ספרד · מרן | תימן · בלדי ושאמי | |
|---|---|---|---|---|
| גיל תחילת הנחת תפילין | מתחילים חודש עד חודשיים לפני גיל שלוש עשרה. | יש קהילות שמתחילות שנה קודם; הרווח סמוך לבר המצווה. | בתימן נהגו שקטנים היודעים לשמור על גופם מניחים תפילין מגיל צעיר. הגיל המדויק — יש לאמת. | ⚠ |
| קריאת התינוקות בציבור | הנער עולה לתורה בשבת הבר מצווה; ״ברוך שפטרני״. | עלייה לתורה, פיוטים וסעודת מצווה. | ייחודי לתימן: בקריאת התורה מתרגם נער קטן כל פסוק לארמית — מסורת ״המתרגם״ שנשתמרה רק בתימן. | ✓ |
| חגיגת הבר מצווה | סעודת מצווה ודרשה; המנהג התפתח באשכנז מן המאה הי״ד. | סעודה, פיוטים ודרשה. | בתימן הייתה ההגעה למצוות מעבר טבעי בלא חגיגות גדולות — הנער כבר קרא בתורה שנים קודם. | ⚠ |
| הנושא | אשכנז · רמ״א | ספרד · מרן | תימן · בלדי ושאמי | |
|---|---|---|---|---|
| תענית ביום החופה | החתן מתענה ביום חופתו, ואומר וידוי במנחה. | אין מנהג בני ספרד להתענות ביום החופה; כך פסק הרב עובדיה. | לא אותר מקור אם נהגו תענית חתן בתימן — יש לאמת. ביום שאין אומרים בו תחנון אין מתענים לכל הדעות. | ⚠ |
| תחנון כשיש חתן | אין אומרים תחנון בבית הכנסת שהחתן מתפלל בו, בשבעת ימי המשתה. | כנ״ל — מנהג פשוט. | כנ״ל ביסודו; פרטי המנהג בתכלאל. | ⚠ |
| סדר החופה | בדיקן, חופה תחת כיפת השמים, שבירת כוס, וייחוד אחרי החופה כתנאי גמור. | רבים אינם מקפידים על חדר ייחוד מיד אחרי החופה; קריאת הכתובה בנעימה. | טקסי החינה והלבוש התימני המסורתי בימים שלפני החתונה; סדר הקידושין על פי מסורת תימן והרמב״ם. פרטים הלכתיים — יש לאמת. | ⚠ |
עיקרי דיני האבלות — אנינות, קריעה, שבעה, שלושים, ושנים עשר חודש על הורים — משותפים לכל העדות מן התלמוד והרמב״ם.
| הנושא | אשכנז · רמ״א | ספרד · מרן | תימן · בלדי ושאמי | |
|---|---|---|---|---|
| רחיצה בשלושים | המנהג להימנע מרחיצה במים חמים כל שלושים יום. | אחרי השבעה מתרחצים במים חמים בלא פקפוק, כפסק מרן והרב עובדיה. | כעיקר הדין על פי הרמב״ם; מנהג העדה בפרט זה — יש לאמת. | ⚠ |
| אמירת קדיש על הורים | הרווח — אחד עשר חודשים; ביום השנה חוזרים לומר. | מנהגים שונים: יש הנוהגים אחד עשר חודשים ויש הממשיכים בשנים עשר בהפסקת שבוע. | קדיש בנוסח התכלאל; משך האמירה כמנהג הקהילה — יש לאמת. | ⚠ |
| יום השנה | מחמירים שלא להשתתף בשמחה בליל יום השנה; יש הנוהגים להתענות. | מעיקר הדין מותר להשתתף בשמחת נישואין בליל הפטירה; מרבים בלימוד ובצדקה. | לימוד לעילוי נשמה כמסורת העדה — סיום הרמב״ם או משנה; פרטים לפי הקהילה. | ⚠ |
| סעודת הבראה | בביצים ועדשים משל אחרים; ניחום מיום הקבורה. | כנ״ל; בקהילות ספרד קריאת ״השכבה״ בציבור. | מנהגי אבלות תימניים ייחודיים; לפרטים — בספרות מנהגי תימן. | ⚠ |
ההשוואה נסמכת גם על עמוד מנהגי תימן והשוואת עדות שבאתר, ועל מדריכי המצוות שבו — הנחת תפילין והפרשת חלה ותרומות ומעשרות — שבהם כל פרט נושא את מקורו.
← להלכות ← מנהגי תימן והשוואת עדות ← אודות הפרויקט מצאתם טעות? דווחו לנו